ספריית כפר ורדים

''מ ב ר א ש י ת '' דינה שחר – תערוכת ציורים   18.5.2013

אוצרת: אביבית גולן שוץ 
השם לתערוכה הוא ''מבראשית''. לשם זה שתי משמעויות. אחת אוניברסאלית והשניה אישית. המשמעות הראשונה מספרת על ימי הבריאה: ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ...'' ובכל יום יצר האל חלק אחד ממכלול הבריאה. ביום הראשון את האור ואת החושך, בשני הבדיל בין המים העליונים לאלה התחתונים, בשלישי את האדמה, הצומח והמים שעל היבשה, ביום הרביעי את המאורות, ביום החמישי את עופות השמים וחיות הים וביום השישי את חיות היבשה ואת האדם. בכל יום מועצמת היצירה האלוהית, וככל שמתקדמים הימים הופכת היצירה לשלמות המכילה את היקום כולו. ציורי הבריאה הם ביטוי שלי להוויה המתרחשת בכל יום, כשביום השביעי יושבים הברואים בניחותא ונהנים מיופים של הבריאה ושל הטבע הסובב אותה. יפי הטבע בא לידי ביטוי גם ברוב ציורי הנוף המוצגים בתערוכה. באופן אישי הושפעתי מאוד מן המעבר, שעשתה משפחתי לגליל, שהביא למפנה בציוריי.
המשמעות השניה לשמה של התערוכה, היא כאמור אישית. תערוכה זו היא תערוכת ה''ביכורים'' שלי. אמנם הצגתי בתערוכות קבוצתיות, אך זו הפעם הראשונה בה אני מציגה תערוכת יחיד.
היום, כשאני צעירה כבת שבעים, כשמאחורי קריירה מכובדת בשטח החינוך, שואלת את עצמי, למה לא עשיתי זאת קודם לכן? למה כשנרשמתי למדרשה, אחרי השירות הצבאי, נסוגותי ברגע האחרון ופניתי לשטח החינוך? איפה הייתי כל השנים בהם שקעתי עד תהום בעבודה קשה וזנחתי את האמנות שאני כה נהנית ממנה היום?
מאז יצאתי לגימלאות, לפני כשתים עשרה שנה, הרגשתי שיש לי רצון עז ליצור, מעין ''ויהי אור''. חיפשתי דרכים, הצטרפתי לסדנאות והתחלתי ללמוד את שהחמצתי שנים כה רבות.
דווקא בפיסול, ביצירותי הראשונות מצאתי דרך להבעה אישית. הכל היה ראשוני והססני. עידוד רב קיבלתי ממורותי הראשונות שסייעו לי לפלס את דרכי. לאט ובהדרגה הרגשתי את ההתחברות לחומר ואהבתי זאת.
דרך הפיסול חזרתי לציור. שנים רבות הייתי רושמת בכל הזדמנות, בטיולים בחו''ל ובארץ, בעפרון, בפחם או בדיו. הרגשתי שאני צריכה ללמוד את תורת הצבע בצורה יסודית יותר ומצאתי מורה מתאימה שלימדה אותי לצייר באקריליק ובשמן.
במהלך השנים האחרונות, גיליתי עולם חדש של יצירה, שאין לו גבולות. אני מרגישה מעין חיות חדשה. לעולם לא חשבתי שאמצא סיפוק מעבר לעשייה החינוכית. עכשו אני מרגישה שהעשייה הנוכחית ממלאת אותי ואני נשאבת יותר ויותר לתוכה.
כאמור אני כבר לא צעירה, אך מרגישה שאני רק באמצע הדרך ויש לי עוד הרבה ללמוד והרבה ליצור ואני תפילה שאוכל להמשיך בדרכי זו.

קישור לאתר של דינה שחר >>>

מדברי  אביבית גולן שוץ - אוצרת

שמחות לארח אותכם בתערוכה של דינה. צוות הספריה ואני מבקשות לברך את דינה ליום ההולדת המיוחד שחל בתחילת החודש. תודה לכל האורחים שהגיעו גם מרחוק ותודה מיוחדת לדורון ושמוליק שעזרו בתליית התערוכה.
כשהגעתי לסטודיו של דינה חשתי קנאה לא קטנה, חדר רחב ידיים עם מרפסת לנוף, עשרות פסלים, עשרות ציורים, מספר קנבסים בעבודה ובעיקר המון זמן לצייר. שמעתי את סיפור חייה ולא יכולתי שלא להיזכר בשיר שלמדנו בתיכון.
The road not taken
אני רוצה להקריא תרגום שלו לעברית מאת פרופסור עדנה אולמן-מרגלית.

The Road Not Taken Robert Frost

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I--
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.

הדרך שלא נבחרה

שתי דרכים נפרדו ביער עבות
לא שתיהן בשבילי; הצרתי על כך
נעצרתי מולן לזמן ממושך
לארכה של אחת הרחקתי ראות
עד לנקדת פתולה שבסבך
לשניה אז פניתי, כמותה מפתה
ואולי במעט מצודדת יותר
רמוסה קצת פחות, כך לי נדמתה
עשביה שעליה פחות עבתה - -
בעצם דמו הן כמעט בלי הכר
בשתיהן כאחת רצד שם האור
על מרבד בתולי של עלי השלכת
אז אמרתי, לזו יום אחד עוד אחזר!
אך לא: שכן דרך נמשכת
ידעתי, מכאן לא אשוב עוד ללכת
ברבות הימים, בשנים הבאות
אאנח בחזרי לספר איך אי-שם
משתי הדרכים שביער עבות
בחרתי בזו שהלכו בה פחות
ופה הרי כל ההבדל בעולם.

היכן שהוא קיים יקום מקביל בו אנחנו חיים עם החלטה שונה שקבלנו במהלך השנים. אני מאחלת לדינה להמשיך ליצור בהתלהבות גם ביקום הנוכחי.